הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' זיו

פסק דין

בתיק הוגש לביצוע שטר חוב על קרן בסך 25,000 ₪ שזמן פירעונו 4.4.05, בתחילה נפתח התיק כנגד מושך השטר מר דניאל טל, ובהמשך התיר ראש ההוצל"פ את צירוף הנתבע שהוא בנו של דניאל, כנתבע נוסף בתיק, ואישר כי עקב יציאת דניאל לחו"ל מוצו הליכי ההוצל"פ נגדו וכנדרש בחוק הערבות לעניין ערב מוגן. סכום החוב בתיק ההוצל"פ מס' 01-49313-05-4 כיום, הינו 50,318 ש"ח.

הנתבע הגיש התנגדות לחבות וביום 15.1.09 ניתנה רשות להתגונן ואחריה היו מספר בקשות בקשר

לסיום הליך גילוי מסמכים שביקש הנתבע. בדיון נשמעו ראיות הצדדים בדרך של הקלטה, מטעם התובעת העידו מר דורון פורת העובד בה, וכן הגב' נורית יעקובי שהעידה לעניין העברת תיקי דניאל טל לטיפולה לאחר יציאתו לחו"ל. הנתבע העיד בעצמו. שני עדים נוספים שניתן צו לזימונם לא התייצבו. לגבי אחת טען הנתבע שמסרבת להתייצב וניתנה החלטה שאין מקום להוצאת צו הבאה. לגבי המומחה מטעם הנתבע, נטען שלא נדרשה חקירתו במועד הקבוע בתקנות. התובעת משיבה שמדובר בעד שהתבקש זימונו על ידי הנתבע עצמו, ומשכך סברה שהתייתרה דרישה מטעמה בעניין.

בתום הדיון סכמו הפרקליטים.

לטענת התובעת דניאל קיבל במסגרת עבודתו עמה כסוכן ביטוח מקדמה בסך 25,000 ₪ אם יעמוד ביעדים שהוסכמו בין הצדדים, לצורך הבטחת החזר מקדמה זו אם וכאשר ולא יעמוד ביעדים, נתן דניאל לתובעת את שטר החוב נשוא הדיון בערבות בנו הנתבע. הואיל ודניאל לא עמד ביעדי ההסכם נדרש להחזיר את המקדמה, נוצר חוב בכרטיס הסוכן שלו שלא שולם ומשכך הוגש השטר לביצוע. נטען שהשטר הוצג לפירעון ולא כובד וכי נשלחה הודעת חילול, וכן התראה לפני נקיטת הליכים לכתובת המצוינת בשטר.

הנתבע טוען כי התובעת הסכימה להעביר לו סך של 6,500 ₪ לסיוע לצורך רכישת רכב וזאת כהלוואה שתהפוך למענק במידה ויעמוד ביעד מכירה של פוליסות ביטוח חיים שנקבע לו, ובהמשך הוחתם על ידי אביו על שטר שהיה ריק בעת חתימתו וכאשר נאמר לנתבע על ידי נציג התובעת ואביו כי החתימה נועדה להבטיח החזרת המענק שיקבל בסך של 6,500 ₪ בלבד. יצוין, כי לנתבע לא היה ואין לו רישיון סוכן ביטוח, ופעל במסגרת הסוכנות של אביו. לטענת הנתבע ההתקשרות בינו לתובעת אינה חוקית ובטלה ובהעדר רישיון לסוכן, וכאשר הדבר בידיעת התובעת. הנתבע טוען כי חתם שבמידה ולא יגיעו הוא ואביו ליעדי המכירה יקוזזו ההלוואות ויושבו באופן יחסי בהתאם ליעדי המכירה שהושגו, וכן יקוזזו מתוך עמלות המכירה של אביו, הנתבע טוען למילוי השטר בדיעבד בחוסר הרשאה על סך 25,000 ₪ כאשר ערבותו סויגה לסך 6,500 ₪ בלבד – כפי הסכום שקיבל לידיו. נטען שהתובעת סירבה לאפשר ביצוע שימור לקוחות של האב לאחר עזיבתו את הארץ ומשיתוף פעולה שהיה בעניין עם גברת יעקובי, וכך נגרם לאב ולנתבע נזק כספי.

הנתבע טוען להעדר עילה בבקשה לביצוע, העדר ציון פרטים מהותיים בה, שאין עילת תביעה שטרית נגדו, ונוכח הכיתוב בשטר שהינו שטר ביטחון להסכם ובהתאם להסכם, וכן להפרת חובות כלפיו כערב מוגן וכערב יחיד ולרבות נזק שנגרם לו שעה שהאב לא קיים את חיובו הנטען, עדיין הוזרמו לחשבונו כספים על ידי התובעת כספים שניתן היה לעשות בהם שימוש להחזר החוב.

התובעת מכחישה כל טענה לערבות מוגבלת בסך 6,500 ₪ ושלא אותר כל רישום בעניין בספריה ושהחוב כאמור מקורו בערבות לשטר שמסר האב להבטחת החזר המענק כאמור לעיל במקרה של אי עמידה ביעדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, שבכרטסת האב ישנה העברה בסכום השטר, ובתוספת מע"מ, ובסמוך לעשייתו אין בכרטסת העברה נפרדת על סך 6,500 ₪. הנתבע טוען כי את הסך הנ"ל קיבל מאביו.

לאחר עיון בחומר שבתיק הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה.

אני דוחה את הטענה שלא ניתן לתבוע את השטר בהוצל"פ ונוכח ההפניה להסכם בגופו, בעניין זה אני סבור כפי שנקבע בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, הנשיא בדימוס ברק, כי אין לפרש את איזכור ההסכם כהתניית החבות על פי השטר אלא שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר כאשר קביעה כזו אינה פוגמת בשטר, וכן ראה ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' סופר שם נקבע כי הוספת המלים בכפוף להסכמי השכרה ולא סחיר בשטר, אינה פוגמת בתוקפו.

לגבי החבות עצמה, לא שוכנעתי מן החומר שבפניי שהנתבע חתם על שטר ריק ולהבטחת החזר בסך 6,500 ₪ בלבד, לנתבע ניתנה האפשרות לזמן לעדות, את אותם נציגי התובעת איתם עמד בקשר עובר לחתימת השטר לטענתו, והדבר לא נעשה. מנגד, לא ראיתי שלא לקבל את טענת התובעת לגבי נסיבות חתימת השטר, עניין שמוכח גם מן ההסכם, נספח א' לתצהיר, וגם מן התנועות הכספיות בחשבון של האב.

לא ראיתי גם לקבל את הטענה שמדובר בהתקשרות בלתי חוקית, אני מקבל עמדת התובעת שמדובר בערבות לשטר בגין מענק שקיבל האב, ולא בקשר להתקשרות שבין התובעת לנתבע, כסוכן שפועל ללא רישיון בידיעת הנתבעת, ברי שהנתבע פעל במסגרת הסוכנות של אביו ולא ישירות מול התובעת כסוכן בפני עצמו, בכל מקרה לא ראיתי לבטל חבות כלשהי שנתבעת כאן ובגין טענות בהקשר של העדר רישיון סוכן לנתבע.

מאידך, אני מקבל שלפי סעיף 11 לנספח א' לתצהיר התובעת, בתפוקה קטנה מן ההתחייבות יש להחזיר חלק יחסי של המענק ולא את כולו כפי שנתבע בשטר, ומשכך וכאשר אין חולק שהשטר נמסר להבטחת החזר המענק ולא כערובה כללית לחשבון האב אצל התובעת, אני מקבל כאמור בסעיף 47 רישא לתצהיר הנתבע, שניתן היה לפי התפוקה הרלוונטית לפתוח את התיק על סכום של 18,880 ₪ ולא על הסך הנקוב בשטר. בנוסף, אני מקבל שיש לקזז את הסך של 6,480 ש"ח, כפי שקוזז בפועל ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, לא ראיתי מקום להפחתות או לזיכויים נוספים שלא הוכחו בפניי באופן מספק.

לטענת התובעת התראה ראשונה נשלחה לנתבע שהינו ערב ב- 16.5.05 העניין לא נסתר. יחד עם זאת, לטעמי בנסיבות כאן, היה מקום למשלוח ההתראה כבר בסוף 2004, האיחור בהתראה ובהודעה לנתבע שהינו ערב גרם נזק לנתבע, אומנם לא בסכום שהועבר לאביו בשלהי 2003, אך בסכום שאני סבור שיש לקבוע למועד פתיחת התיק, לסך של 2,500 ₪ ( ראה העברת מענק בחשבון האב ב12/12/04 ).

מעבר לאמור, לא ראיתי מקום לקבלת הבקשה למחיקה על הסף בהעדר עילה, בנימוקי הבקשה לצירוף הנתבע ובאישור מיצוי ההליכים וביחס לאביו, ניתן לראות גם אם בדוחק שפורטה עילה מספקת לגביו בצירוף עם האמור בבקשת הביצוע המקורית והשטר שנספח לה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה.

התוצאה מכל האמור, שביחס לנתבע יש להעמיד את החוב על פי השטר למועד פתיחת התיק ביום 29.5.05 על סך 16,380 ₪, לסכום זה יתווסף שכר טרחה ואגרה בגין פתיחת התיק בהוצל"פ וכן הצמדה וריבית כחוק מאותו יום, מן הסכום שיתקבל ויתעדכן כמקובל בהוצל"פ, יופחת אותו סכום שהופחת מן התיק בגין קיזוז תשלומים מגיעים לאב ולמועד ההפחתה כפי שנעשתה בהוצל"פ, ובסך 6,482 ₪.

סכום החוב המעודכן ישולם על ידי הנתבע לתובעת ובתוך 21 יום מאישור ראש ההוצל"פ לגבי ביצוע העדכון כנדרש, וככל שלא ישולם במועד האמור, ימשכו ההליכים לגבייתו בהוצל"פ.

נוכח התוצאה המקבלת ודוחה מקצת הטענות של כל צד אין צו להוצאות.